בְּעֵת שֶׁהַמַּיִם הַזֵידוֹנִים שׁוֹטְפִים בַּחוּץ, וְהָאֱמֶת נֶעֶדֶרֶת,
נִבְנְתָה הַתֵּבָה הַזֹּאת לִהְיוֹת לְמַחֲסֶה וּלְעֹגֶן.
דְּבָרִים אֵלּוּ נִכְתְּבוּ בְּלֵב אוֹהֵב וּמִתּוֹךְ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ,
לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי הַמְּבַקְשִׁים אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.
לֹא בָּאנוּ לְחַדַּשׁ דָּבָר, אֶלָּא לְהָסִיר אֶת הָאָבָק מֵעַל מַה שֶׁכְּבָר יָדוּעַ לִלְבַבְכֶם.
כָּאן תִּמְצְאוּ מְגִלּוֹת שֶׁל נֶחָמָה, אִגְרוֹת שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת,
וְסֻלָּם לַעֲלוֹת בּוֹ מִן הַמֵּצַר אֶל הַמֶּרְחָב.
הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת. אֵין כָּאן שׁוֹמֵר וְאֵין גּוֹבֶה.
קְחוּ, קִרְאוּ, וְהָפִיצוּ אֶת הָאוֹר.