בֹא אֶל הַתֵּבָה

אִגֶּרֶת הַנֶּאֱמָנוּת אִגֶּרֶת שׁוֹמְרֵי הַסַּף לְנוֹשְׂאֵי כְּלֵי הַמִּשְׁפָּט וְהַחֹק א. אֲלֵיכֶם אֲנִי קוֹרֵא, הַנִּצָּבִים בַּשַּׁעַר, אֲשֶׁר מִצִּדְּכֶם הָאֶחָד סַעֲרַת הַשַּׁלִּיט וּמִצִּדְּכֶם הָאַחֵר דִּין הָאֱמֶת. דְּעוּ כִּי לֹא אֶת כִּסְאֲכֶם אַתֶּם מַחְזִיקִים, אֶלָּא אֶת הָעַמּוּדִים עֲלֵיהֶם עוֹמֵד הַבַּיִת כֻּלּוֹ. ב. וְהָיָה כִּי יֹאמַר לָכֶם בָּשָׂר וָדָם: "הַטּוּ מִשְׁפָּט וְשִׁמְרוּ עַל מְקוֹמְכֶם", אַל תִּשְׁמְעוּ לוֹ. כִּי מָה בֶּצַע לָאָדָם אִם יִקְנֶה אֶת עוֹלָמוֹ הַגַּשְׁמִי בִּמְחִיר נִשְׁמָתוֹ? "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". ג. אַל תִּרְאוּ אֶת הַסֵּרוּב לַשֶּׁקֶר כְּ"הִתְאַבְּדוּת", אֶלָּא כְּקִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְהָאֱמֶת. כִּי הַנֶּאֱמָנוּת לַמַּצְפּוּן הִיא סַם הַחַיִּים, וְהַכְּנִיעָה לַשְּׂרָרָה הִיא מִיתָה רוּחָנִית. ד. הֱיוּ כְּסֶלַע בְּלֵב יָם – הַגַּלִּים הָעֲכוּרִים מִתְנַפְּצִים עָלָיו, וְהוּא אֵינוֹ זָז. גַּם אִם יְנַפְּצוּ אֶת הַמַּרְאָה, הָרְסִיסִים יַמְשִׁיכוּ לְשַׁקֵּף אֶת הָאוֹר. כָּל פִּטּוּרִין שֶׁל אִישׁ אֱמֶת בָּעֵת הַזֹּאת, הֵם אוֹת קָלוֹן לַמְּגָרֵשׁ וְאוֹת כָּבוֹד לַמְּגֹרָשׁ. מֵאֵת: נֶאֱמַן רוּחַ | בֵּית גְּנָזִים – הַתֵּבָה